קבוצה טיפולית באמצעות פסיכודרמה בירושלים

 

"הסוד שבחוסן הנפשי"

סיפורה של משתתפת

בקבוצת אלמנות - אימהות ליתומים מתבגרים.

ההרצאה הועברה על ידי ציפי פאוסט  בכנס אילת, על התמודדות עם אבל ושכול בינואר 2013

הלנה מגיעה לקבוצה מונעת ע"י צורך מרכזי – לפתור את הקונפליקט שהתעורר בינה לבין ביתה בעקבות גילוי הסוד על נסיבות מות האב. למרות המוטיבציה הגבוהה של הלנה להצטרף לקבוצת האלמנות היא חוששת שלא תצליח להיפתח וסודה יישאר שמור אצלה כבעבר.

לאחר המפגש ההיכרות עלתה אצלי שאלה שאיני יודעת כיצד להשיב לה: האם שיתוף הסוד יקרב אותה או ירחיק אותה מקבוצה זו. מחד, שערתי ששיתוף סודה  יסייע לה בהתמודדות רגשית עם כאבה, ומאידך לא הייתי בטוחה האם אלמנות הקבוצה יהיו קשובות דיין לסיפור החריג שלה. 

אתאר להלן את התהליך שעברה הלנה בקבוצה.

קבוצת האלמנות היוותה עבור הלנה ועבור שאר חברות הקבוצה, מקום בו נגעו בטראומת האבדן והשלכותיה. האתגר שלהן היה להשיג שליטה טובה יותר בחייהן ולשפר את הקשר עם ילידהן ועם הסביבה.

במפגשים הראשונים שיחזרה הלנה בקבוצה את הדפוס של שמירת הסוד שהיה נהוג במשפחתה. מכיוון שחששה שהסוד יתגלה, היא בחרה לנצור אותו בליבה ובכך הפכה לנוכחת נפקדת. עד מהרה היא התחילה להיעדר משום שהרגישה שהיא לא ניחנה ביכולת הרגשית של שאר הנשים. היא חשה מאוימת כי ידעה שהקבוצה מצפה שתספר את סיפורה, אך היא לא מסוגלת לספר אותו. היא תרצה את שתיקתה בנסיבות מותו הטראגיות של בעלה, שלא יכלו להתחרות עם ממדי הגבורה של מות שאר בני הזוג.

בעקבות היעדרויות תכופות, הזמנתי אותה למפגש אישי בו  חיפשנו נקודות דמיון בינה לבין שאר הנשים בקבוצה. עלו תחושות בדידות כאלמנה ושמירת סודות לגבי היחסים עם בן הזוג, הצורך להתמודד לבד עם גידול הילדים והתלבטויות לגבי מציאת בן זוג ושילובו בתא המשפחתי. היא הבטיחה לשקול את הישארותה והגיעה לפגישה הבאה, כשבאמתחתה סיפורי התייעצות בנוגע לילדיה.

הלנה התייעצה בנוגע לביתה, שלא בקרה בצורה מסודרת בביה"ס והסתירה זאת ממנה. במשחק תפקידים בפסיכודרמה היא התעמתה עם ביתה, ושאלה אותה מדוע היא משקרת לה. הבת האשימה את אמה, על שהיא עצמה משקרת ושומרת סודות מפניה. היא ביטאה רגשות ייאוש ותסכול שמעוררת בת זו מכיוון שלא מוכנה לשמוע לה. הדיון בקבוצה נסב סביב סודות ושקרים במשפחה ואיך כל אלה פוגעים בדו שיח אמיתי בין ההורה לילד. הלנה הקשיבה לסיפורי האימהות אך לא הגיבה.

גם אימהות אחרות העלו את הקשיים שהיו להן עם הילדים, התייעצו ותרגלו שיחות דמיוניות איתם, שהפכו אחר כך לשיחות של אמת .

בשלב מתקדם יותר, כשהנשים החלו לדבר על הקשר הזוגי עם בן הזוג שנפטר, הלנה שאלה את האימהות בהססנות איך גילו לילדיהן את נסיבות מות בני הזוג , אך לא שיתפה בעצמה והקבוצה לא לחצה עליה להיפתח.

בכך שנענו לבקשתה מבלי שנדרשה לשתף, פתחה הקבוצה להלנה את דלתותיה, שכן לא נסיבות המוות היו חשובות אלא הכאב שחשו בעקבות  הפרידה והיכולת להתמודד אתו.

הן הביאו את תמונותיהם של בני הזוג, ודרכן ספרו והרחיבו על הקשר הזוגי. סביב התמונות ומה שהשתקף מהן בעיני המציגות ושאר הנשים שהתבוננו בהן, האלמנות הרשו לעצמן לדבר על סודות שהן שמרו מהילדים ועל צדדים פחות טובים ביחסי הזוגיות. להלנה הוקל לשמוע שגם הנשים האחרות שומרות בליבן סודות והחליטה לפתוח אף היא את סיפורה.

 

בעקבות החשיפה שלה, האלמנות שאלו את עצמן האם בני הזוג שמרו על עצמם דיים, האם ניתן היה למנוע את מותם ואת הסבל שנגרם  להן ולילדיהן.

מעניין שדווקא ריחוף סודה של הלנה על הקבוצה והקושי שלה לדבר על רגשותיה עוררו את המוטיבציה והאתגר אצל שאר האלמנות להעז ולספר על תחושות הכעס שלהן שבני הזוג לקחו את החיים שלהם בידיהם.

 

כדי להמחיש את השינוי שעברה הלנה, אציג את הקלפים שבחרה לייצג דרכם  את התהליך האישי שעברה בקבוצה.

הקלפים: בתחילת הקבוצה הרגישה מסונוורת מהמצב שלה, ולא הבינה כיצד להתנהל. אט אט נתנה למנחה להוביל אותה ולהיות חלק מהקבוצה. הדאגה לילדים הייתה הנושא הראשון שחיבר אותה לשאר הנשים, אך בהמשך יכלה לסמוך יותר על המנחה ולתת לה לגעת בה בנושאים רגישים יותר.  בסופו של התהליך היא הרגישה מעודדת יותר שיש דרך להתמודד טוב יותר, וחשה מפויסת יותר עם עצמה. לסיכום, אנו יכולים לזהות את הערוצים ששרתו את הלנה: האמון במנחה ובקבוצה הוא הערוץ החברתי, היכולת לגעת בטראומת האבדן ולתקשר רגשית עם ילדיה הוא הערוץ הרגשי שפיתחה בקבוצה. אלה וערוץ הדמיון (עבודה יצירתית שעשתה במשחק וקלפים השלכתיים) חזקו והרחיבו את משאביה.

בעבודת אמנות שיצרו לקראת הסיום, תארו המשתתפות את השפעת הקבוצה עליהן. כל הנשים הוסיפו מילים המתארות הישגים המשותפים לכולן: ביטחון, התמודדות, נוכחות, החלטות, צמיחה והמשכיות.

מילתה של הלנה הייתה התמודדות. היא דברה על התקווה שהתעוררה בליבה בעקבות היכולות הרגשיות והחברתיות שפיתחה.

כשהתבוננו על התהליך שעברה הלנה עלו בנו שאלות רבות, ביניהן האם הסוד של הלנה הגן עליה תחילה מפגיעה והתפרקות ומה קרה שהוא הפסיק לשרת אותה. את התשובה קבלנו מהלנה עצמה, שאמרה ששמירת הסוד התחיל להעיק עליה. משמע שהסוד שרת אותה במהלך תקופה ארוכה, אך הפסיק לשרת אותה כשביתה הגיעה לגיל שבו שואלים שאלות ורוצים לקבל תשובות. שתי מסקנות עיקריות מהתבוננות בתהליך חשיפת הסוד אצל הלנה:

1.    שמירת הסוד יכול להיות יעיל ופונקציונלי במצבים מסוימים, אבל כאשר הסוד יוצר חיץ בין הנוגעים בדבר הוא מפסיק להיות יעיל ונוצר צורך לשחררו.

2.    עוד למדנו שקיום הסוד בקבוצה ושחרורו נתן חירות להדהודים של החיים האינטימיים של נשים אחרות.